בספרו של הסופר הנורבגי קנוט המסון "פאן" הוא מתאר את הגיבור שצד מדי פעם עוף למאכל, מבשל אותו על המקום ביער ואוכל אותו באמצעות סכו"ם טבעי ביותר – האצבעות שלו. כך נהגו לאכול במשך תקופות שונות בהיסטוריה ואם אתם רוצים להרחיב את הידע שלכם לגבי סכו"ם המשיכו לקרוא ותלמדו שיש אפשרויות רבות ומגוונות להסתכל על התמונה הזו. בארגנטינה למשל יש רבים שאוכלים את הבשר בטכניקה מיוחדת שהיא מסורת עתיקה. אמנם משתמשים בסכין ומזלג כדי לחתוך את בשר האסדו אך אז נועצים את הקצה המחודד של הסכין בחתיכת הבשר ומכניסים אותה לפה באמצעות הסכין ולא באמצעות המזלג. כך שגם אלה שאוכלים באמצעת סכו"ם המוכר והרגיל עושים לו אינטרפרטציה מיוחדת. נעבור מאמריקה לאסיה ונגיע אל סכו"ם סיני, יפני וקוריאני הלא הם מקלות האכילה. מי אינו מודה כי נאבק ללא הצלחה בניסיון לאכול במקלות סינים. איך הם עושים זאת? תרגול של ארבעת אלפים שנה. פשוט מאוד. אם אתם חובבים של אוכל סיני בודאי שמתם לב שיש להם גם כף סינית העשויה חרסינה. היא קלה יותר לשימוש ותוכלו לנצל אותה לאכילת המרק וגם האורז. במקרה הצורך תמיד תוכלו לקבל סכו"ם מערבי רגיל אם כי הסכין די מיותר.
סכו"ם לפי התפיסה של ימי הביניים
כפי שאמרנו בימי הביניים נהגו לאכול בידיים את המזון המוצק. לכן העשירים רחצו את ידיהם במים מבושמים בניחוח ורדים במהלך הארוכה ובסופה. מזונם של העניים היה פשוט יותר והם אכלו אותו בקערות עם כף או באמצעות לחם. טכניקה שהיא נעימה וטעימה גם היום, לנגב את הרוטב מהצלחת בפרוסת לחם. לא כל כך מנומס כמו אכילה באמצעות סכו"ם אך טעים ביותר. עוד מנהג מעניין היה חיתוך המזון. העשירים חתחו את המזון בסכין ואילו העניים קרעו אותו בשיניים. מזכיר לכם את הסיפור של קנוט המסון ואולי כמה אנשים שאתם מכירים. כך שהמזלג הכל-כך מוכר לנו כלל לא היה מוכר בימי הביניים. האגדה מספרת על נסיכה ביזנטית שהגיע לביקור באיטליה במאה ה-11 ואכלה במזלג מזהב והדבר זעזע את כל הסובבים אותה שחשבו שהיא ברברית וגאוותנית. אנו רואים אם כן כי הכף והסכין היו כלי האכילה שבהם השתמשו בעולם כולו ואילו המזלג הגיע למערב הרבה יותר מאוחר. רק בשנים האחרונות מתחיל המזלג לחדור למזרח ואט אט מחליף את מקומם של מקלות האכילה.